איך לשווק כשהשמיים נופלים

אימת השביעי לאוקטובר וענני המלחמה שמלווים אותנו מאז (ומוסיפים להוריד עלינו ממטרים כבדים)

הובילה אותי לעסוק בסוגייה מדכדכת למדי. איך לשווק בזמן אסונות ומלחמה.

דיסקלוז׳ר: יש כאן דברים שנכונים גם בימי שגרה אבל מתחדדים בעיתות מלחמה.

אז איך להמשיך לשווק את העסק גם כשהשמיים נופלים?

(לגזור ובשאיפה שלא נצטרך לשמור)

1. כשהתותחים רועמים - המוזות עדיין מדברות (פשוט צריך להקשיב להן). זה הזמן (זה תמיד הזמן אבל גם עכשיו) להשמיע קול רענן ואמיתי. אני אוהבת לחשוב על זה כעל ״לכתוב בידיים פשוטות״. לא צריך לחפש את הסיסמאות, לא להמציא פתרונות אלא פשוט לספר איך זה מרגיש לנהל את המותג / העסק / השירות בימים אלו.                                                                                                                                    אם אתם מרגישים תקיעות, בשלב הראשון ממליצה לנסות לזקק בנקודות מה יש לכם לספר בכתיבה מאד חופשית ולא שיפוטית. בשלב השני להקליט את הפוסט כהודעה קולית, כאילו אתם מספרים את זה לחבר נפש קרוב. בשלב השלישי לתמלל את ההודעה וממנה לצאת לכתיבת פוסט.

      המוזות שלכם לא שותקות, הן פשוט צריכות דיבוב והכלה.

2.   רגש אני מדברת אלייך. כי כשכותבים תוך חיבור לנימים הדקים של הלב זה תמיד מנצח. 

כתיבה רגשית שנוגעת באנשים בדרך כלל שוזרת סיפור קטן בתוכה, כזה שמצליח להעביר תחושות הרבה יותר חזק מסופרלטיבים שמתארים את הרגש. קוראים לזה show dont tell. או בתרגום חופשי: אל תספרו לי על - תראו לי את.

למשל, אם אני אמא לחייל שנמצא בחזית אני יכולה לספר לכם שכואב לי הלב מגעגועים ודאגה ושלמרות הכל אני עובדת ואורזת עבורכם את החבילות.

או שאני יכולה לספר לכם שלפני שהוא נכנס לעזה קניתי לשנינו צמידים מחוט אדום ועכשיו שלומי קשור לשלומו בחוט אדום. ושכל פעם שאני מסתכלת על היד שלי ועל החוט העדין שמעטר אותה, אני חושבת עליו ומקווה שהוא שמור ומוגן. ובזו היד אני אורזת עבורכם את החבילות. אולי בקצב פחות מהר מהרגיל אבל עם הרבה כוונה ודאגה. מבינים למה אני חותרת?

3. לפתח חוש ריח לקלישאות, סיסמאות ומילים חבוטות. יש שיגידו לבולשיט.

דווקא בימים אלו, חשוב מאד להימנע מלהשתמש במילים כמו דווקא בימים אלו.

עם יד על הלב כשאתם קוראים משפט שמתחיל ״בדווקא בימים אלו״ או סיסמא שגורה כמו ״יחד ננצח״ זה מעורר בכם משהו? 

אם זה לא מעורר בכם דבר (וברבות הזמן זה אפילו מעורר התנגדות) סימן שזה פחות עובד.

לפעמים אנחנו מנסים לכתוב ״כמו שמצופה״, כמו שכולם כותבים. בפועל, מי שקורא אותנו כבר קרא את זה במקום אחר או ציפה לזה או מאס בזה. התגובה של הקורא הממוצע תיהיה קהות. דפדוף. דילוג או עפעוף.

איך מפתחים חוש ריח שכזה? ממש כמו פרפורמרים תבדקו את החומרים על עצמכם או על קהל קרוב - מה שמרגיש שחוק ומייצר אדישות - יעשה את אותה עבודה חסרת תכלית גם אצל הקהל שלכם. עם הזמן חוש הריח לדברים שחוקים מתחדד.

או במילים אחרות: יש רגעים שבמקום עם ישראל חי צריך להגיד: עם ישראל, די.

4. אמרו את זה קודם לפניי זה לא משנה.

נכון בימי מלחמה ונכון בכלל - לחפש עוגני תוכן. ציטוט משיר, משפט מספר, רפרנס השראתי ממקום אחר שמחבר אתכם לכאן ועכשיו.

כשאתם יוצאים מכתיבה מאד חזקה של מישהו אחר ומתלבשים עליה באמירה שאתם רוצים להביא (עם קרדיט ראוי כמובן) אתם מנכסים משהו ממנה ומהרגש שהיא מעוררת אליכם. ככה פשוט.

צריך לדעת לעשות את זה במידה ובחן אבל בימים שבהם המוזות מתעקשות לשתוק זו דרך לגיטימית ומופלאה לתקשר את עצמכם החוצה.

5. תמונה אחת שווה אלף מילים נאלמות

לפעמים כשהמקלדת דוממת הויז׳ואל מדבר.

היום כשהפלאפונים מנפיקים לנו תמונות בהינף, כשמחוללי הai עובדים בשבילנו, כשהרשת גדושה באתרי תמונות חינמיות, אפשר לייצר תוכן שמדבר עבורנו בויז׳ואל חזק.

מה עושים? תתחילו מלגלול תמונות שלכם שצולמו ותחפשו רעיונות או דברים שבקונטקסט החדש מספרים את הסיפור.

אם יש לכם דימוי שעולה לכם, נסו לייצר אותו במיוחד בכלים שעומדים לרשותכם.

הנייד, המצלמה, ai או לחפש אותו במנועי תמונות חינמיות.

ימים לא רבים אחרי השביעי לאוקטובר אנשים התחילו לעלות את התמונה האחרונה בעסק ובחיים שצולמה לפני השבת הארורה. וזה תפס. אינספור פוסטים נכתבו כשהם יצאו מהתמונות של החיים לפני. וזהי רק דוגמא אחת קטנה.

6. מיחזור זו לא מילה גסה.

לפעמים פשטות היא צו השעה.

לקוחה פנתה אליי ותהתה איך להחזיר את הפוסטים ההארד קור שיווקיים שהיא מקדמת בימים כתיקונם בקידום ממומן. העצה הראשונה שלי אליה היתה למחזר פוסטים ישנים ונקיים.

קרוסלת ״מה צריך להיות בתיק לידה״ שמביאה את שלל המוצרים שהיא מוכרת בצורת קרוסלה ובשיווק מאד ישיר ורזה. בלי דיבור רגשי אלא פנייה ישירה לצורך של הקהל. הרי נשים ממשיכות ללדת גם בימי מלחמה והן מחפשות את הפתרונות שאותה לקוחה מביאה. זה פרסום שאפשר להריץ כמעט בכל יום. הפשטות שלו והשיווק הישיר הם הדרך להמשיך לנוע. לספר לעולם בעדינות. העסק עדיין פועם - בואו.

7. 2-3 שחרר.

כשהייתי עיתונאית, הדרך שבה הייתי מקלילה את העשייה שלי ומשחררת מעט את הפרפקציוניזם (או לפחות מנסה) היה להזכיר לעצמי שהיום זה בעיתון ומחר עוטפים עם זה דגים.

אז אולי בדיגיטל אין לזה דימוי חזק כמו דגים סרוחים אבל צריך לזכור: בסוף פוסטים נשכחים בתהום הנשייה. חיי המדף שלהם הוא לכאורה נצחי אבל בפועל החשיפה מוגבלת ובחלוף ימים גם נעלמת.

אני גם אזכיר שאף אחד לא מדקדק בפוסטים שלכם כמוכם. הם גוללים אותם בהיסח. נתפסים לרגע ומפליגים הלאה אל דרכם. אני לא מדרבנת אתכם להיות עם יד קלה על המקלדת אלא לדעת בסוף לשחרר.

או ברוח הימים:

2-3 שחרר.

2-3 שגר.

לבסוף, צריך לזכור שבכתיבה ובשיווק אין אמת אחת נכונה.

 יש את האמת שלכם. את הדי.אן.איי הייחודי של המותג שאתם רקמתם. את הפרסונה הבועטת שלכם. 

אל תפחדו פשוט להביא את עצמכם קדימה ברגישות ובנחישות. אתם ראויים לבמה הזו.